התורה מתארת את יוסף כזוכר ומזכיר, לא רק כחולם. הוא זוכר בעצמו את המציאות לאשורה, כפי שנגלתה לו בחלום, ודורש זיכרון מאחרים. "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר, ואיך אתה זוכר אותם כדי לספר על כך", כתב גבריאל גרסיה מארקס. הזוכרים הם נביאים של מה שהיה, כלשונו היפה של עמיחי. חז"ל ביקשו שגם אנו נהיה נביאים חולמים של מה שהיה, דרך זיכרון נס פך השמן שחז"ל העמידוהו במרכז חג החנוכה - כדי לסמל את את ניצחון הרוח ולא רק ניצחון הכוח