יש הרבה מאוד סוגים של שקרים, אבל לענייננו בואו נתמקד בשניים מהם - הסוג הראשון הוא של שקרים שאנשים מספרים ובאמת רוצים שתאמינו להם, כלומר הם רוצים שאתם תעצבו את עמדותיכם ודעותיכם על סמך המצג העובדתי השקרי שאותו דחפו לכם. הסוג השני הוא שקרים שאדם מספר, לא משום שהוא חושב שתאמינו לו; להיפך, הוא משוכנע שלא תאמינו לו, אבל במצב שבו הוא נמצא אין לו ברירה אלא לספר את השקר, על אף שהוא מבין שאיש לא יאמין לו. אלי פלדשטיין אמר דברים רבים מסמרי שיער בראיון שהעניק לעמרי אסנהיים בכאן 11 על חלקו המרכזי של יונתן אוריך בשתי הפרשות, על השיחות עם ראש הממשלה, על שרוליק איינהורן, ועל הפגישה שהיתה לו בחניון עם צחי ברוורמן. חלק מהדברים שאמר מקבלים חיזוק מהמסרונים ומהראיות הנוספות, חלקם פחות, חלקם חייבים להיחקר במשטרה. טענה אחת שהשמיע תסווג בצדק אצל רובנו כשקר מהסוג השני שהזכרתי, וזאת גרסתו בדבר אי-הידיעה שלו, שעבד עבור קטאר. נזכיר, פלדשטיין טען גם בחקירה, וגם בראיון, שלא ידע שעבד עבור קטאר. שום דבר, לא בעובדות ולא בשכל הישר, מסתדר עם הגרסה הזאת, ולא בכדי השיב פלדשטיין לאסנהיים "צודק הצופה", כשהטיח בו אסנהיים שהצופה לא יאמין לו. ראשית, כמי שחשף את חלקם של ג'יי פוטליק וגיל בירגר בפרשת קטרגייט, אני מכיר היטב את סדר הדברים. פלדשטיין הציג את ההעסקה באופן הבא: לאחר הכישלון בסיווג הביטחוני, אוריך אומר לו שאיש העסקים הישראלי, גיל בירגר, ישלם לו (הוא לדבריו לא שאל שאלות), וכן טען שההיכרות עם ג'יי פוטליק, הלוביסט שעבד למען קטאר, הגיעה רק לאחר מכן במלון נורמן בתל אביב, בפגישה לפרוטוקול.