ההמתנה למתקפה איראנית מייצרת מציאות של דריכות תמידית ושגרה שבירה, המערערת את הביטחון הפנימי והאמון במוסדות. במצב של חוסר ודאות קיצוני, הכרה במצב ותיווך אחראי הופכים לצורך נפשי קיומי המאפשר למערכת הנפשית לנשום ולהמשיך לתפקד