מרבית מדינות המפרץ מעדיפות לשמר את המשטר האיראני הנוכחי, בעיקר לשם שימור היציבות באזור המפרץ, אבל ההעדפה הזו מעידה גם כי משטרים אסלאמיסטיים הם כבר לא האויב המרכזי. קטאר סייעה למשטר האיראני במהלך גל ההפגנות החריף באמצעות לחץ דיפלומטי כבד על ממשל טראמפ. ראש ממשלת קטאר קיבל שיחות ישירות משר החוץ האיראני, ובמקביל דוחא פעלה כמתווכת "חותרת לשלום" - בפועל, כדי למנוע תקיפה צבאית אמריקאית נגד טהראן ולקנות זמן יקר למשטר לדכא את המפגינים. קטאר גם שמרה על קשרים רצופים עם בכירים איראניים, כולל שיחות עם מזכיר המועצה לביטחון לאומי, תוך שהיא משדרת למערב מסר של "יציבות אזורית" שמשרתת את האינטרס האיראני להרוויח זמן לדכא מפגינים. רשת אל ג'זירה, זרוע התקשורת האפקטיבית של קטאר, נקטה בסיקור מינימלי ומאופק במיוחד. כאשר כבר דיווחה על ההפגנות (בעיקר כשהן הגיעו לשיאן והתפרסמו בכל העולם), זה נעשה בצורה יבשה, ללא הדגשת האלימות הקשה של המשטר נגד אזרחיו.