לימודים בישיבה צריכים להפוך לשירות, כמו בצבא | גיורא איילנד

הדיונים על חוק הגיוס הן בוועדת חוץ וביטחון והן בתקשורת אינם עוסקים אלא ב"חלק אחד" של המשוואה, דהיינו באלה שיתגייסו. וויכוחים סוערים מתלקחים עד אין קץ על הסוגיות האלו: מספר האברכים האמורים להתגייס, זהות המתגייסים, דהיינו מי יהיו אלו שיתגייסו?, מי ימונה להיות הגורם שייבחר אותם?, האם המכסות כוללות גם גיוס למערכי המשטרה, שב"ס וזק"א או שמא הגיוס מיועד לצבא בלבד?, אלו סנקציות יוטלו על מי שיתחמק מגיוס? ועוד. בכל הדיונים הללו ובעשרות העמודים של טיוטת החוק שבועז ביסמוט מנסה לקדם אין אף התייחסות למעמדם, זכויותיהם וחובותיהם של האברכים שיהיו זכאים לקבלת פטור מגיוס. אפשר להניח כי משמעות הדבר היא שנוהל העבר בדבר גיוס אברכים ימשיך להתקיים באותה מתכונת. שתי תקנות יחולו על אלו שלא יתגייסו: ראשית, הם ימשיכו לשמור על מעמדם הייחודי שבגדר "תורתו אמונתו" עד גיל 26, דהיינו לא תהיה באפשרותם לצאת לשוק העבודה בטרם יגיעו לגיל זה. שנית, כל מי שיחפוץ להמשיך להיות אברך במימון המדינה במשך כל חייו יוכל להשיג זאת.