לפי המתווה שהוצג, מדובר בכוח ביטחון פלסטיני שיופעל תחת הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG), ויוכשר במצרים. במקביל, כוח ייצוב בינלאומי (ISF) אמור להתפרס ברצועה בחמישה סקטורים, ולהגיע בטווח הארוך להיקף של כ-20 אלף חיילים, לצד מערך שיטור אזרחי של עד 12 אלף איש. הנוסחה שחזרה על עצמה בנאומי הדוברים הייתה ברורה: "סמכות אחת, חוק אחד, נשק אחד". כל הנשק בעזה אמור להיות מרוכז תחת אותה סמכות אזרחית חדשה, כחלק מתהליך פירוז מלא של הרצועה. באירוע עצמו לא נמסרו פרטים טכניים על סוגי הנשק שיוחזקו בידי כוח השיטור הפלסטיני, היקפם, או מנגנון האספקה. גם לא נאמר מי בפועל יאשר העברת נשק, או כיצד ייאכף הפיקוח בשטח. כן נאמר במפורש שהכוח הפלסטיני נועד לאכוף פירוז של כלל הפלגים, שכל הנשק אמור להיות תחת שליטה אזרחית אחת ושאין "חלופה אחרת" פירוז מלא של עזה כתנאי לשיקום. כלומר, המנדט של הכוח אינו צבאי אלא שיטורי אזרחי, והוא אמור לפעול בצילו של כוח בינלאומי רחב ובפיקוח מנגנון נציב עליון - בשונה לחלוטין מאוסלו.