300 מטרים. זה המרחק שהפריד בין הבית שנפגע אתמול (מוצ"ש) בלילה מטיל בתל אביב למקלט הקרוב ביותר. 300 מטרים שהייתה אמורה לעבור קשישה סיעודית מלווה במטפלת פיליפינית, מרחק שעלה בחייה של המטפלת ובפציעתה של הקשישה. הבוקר ניסתה מרינה בלייב, בת 68 מתל אביב, להגיע למקלט כששמעה את האזעקה. לא היה לה סיכוי. בדרך הארוכה לשם, התחילה להרגיש לא טוב. איה, הבת שלה, סיפרה להודיה רן מוואלה, שאמא צעקה לה שתרוץ קדימה, שלא תסתכן. שכנה תפסה אותה במקלט וסיפרה שאמא יושבת על ספסל ונחנקת. היא רצה אליה מבוהלת. שתי קשישות קיפחו את חייהן בגלל המרחק הבלתי סביר שהיו צריכות לעבור, בגילן ומצבן הרפואי, עד למקום מוגן ובטוח. המדינה, ששליש מתושביה אינם ממוגנים, יודעת שהצעירים שבהם יוכלו לרוץ תחת אש למקלט שנמצא מאות מטרים מהבית, בעוד היא שולחת את הקשישים למות בדרך לשם. המטפלת הסיעודית נהרגה כשניסתה לתפוס מחסה במקלט המרוחק, יחד עם רוב דיירי הבניין הישן שהצליחו להגיע אליו בזמן. לקשישה שבה טיפלה ומאושפזת עכשיו באיכילוב, לא היה סיכוי ולכן היא בחרה להישאר בדירה ולשחק רולטה פרסית עם הטילים האיראנים. מכיוון שהיתה מאחורי קירות פנימיים שלא התמוטטו במזל, הצליחו כלוין. ההצלה לחלץ אותה משם פצועה, מוכת הלם, אבל חיה. את מותה של מרינה קבעו במקום.