ושוב מלחמה. ושוב נפילות, ופגיעות ישירות, הרוגים, פצועים, וגלים פתוחים מהבוקר עד הלילה. עוד לא התרגלנו לקצת שגרה מאז סיום המלחמה בעזה אי שם באוקטובר, כמה שעות לפני חג שמחת תורה, שבו הודיע הנשיא טראמפ בכנסת שזהו, הסתיימה המלחמה. סופית. "האישיות שלי היא לסיים מלחמות ונראה שזה מצליח", אמר בנאום בכנסת וסגר מלחמה של שנתיים. והנה, כארבעה חודשים לאחר שהתחלנו רק להתאושש מהמלחמה הקשה, המייסרת, חזרנו אליה שנית. תומכי נתניהו באופוריה מוחלטת מאז השבת האחרונה בשעה 8:10 בבוקר. טירוף חושים, אופוריה, שמחה גדולה ובעיקר שמחה לאיד מתנגדי נתניהו. רק אלוהים יודע על מה השמחה לאיד, הרי רובם המוחלט של מתנגדיו, כמעט כל ראשי האופוזיציה. הביעו גיבוי ותמיכה במלחמה, אבל השמחה לאיד בעיצומה. ערוץ 14, גלי ישראל, כלי תקשורת שתומכים תמיכה מוחלטת בנתניהו, ושאר התומכים מספרים מאז שבת בשבחו. ציוצים, פוסטים, סרטונים, מאמרים, כתבות, וכולם שיר הלל. גם השרים והח"כים שמתראיינים בתקשורת צויידו בדף מסרים עם דגשים שחייבים להלל ולשבח את נתניהו, מנהיגותו, יכולותיו וגדולתו. כל שיר וקריאה של גולים איראניים בעד ישראל ונתניהו ברחבי העולם זוכים מיד להבלטה גדולה, "הנה, תראו, אפילו הם מבינים כמה נתניהו גדול, מנהיג עולמי", מתמוגגים האוהדים. זעקות השבר, כמעט התחינות, של תומכי נתניהו שכולם יפרגנו לו, שיגידו עליו מילה טובה, שיעלו על נס את מנהיגותו, הם עניין למחקר פסיכולוגי. ממש בוער להם שיכירו בגדולתו, שכולם ישבחו אותו בקול גדול. חשוב להם במיוחד לשמוע פרגון ממתנגדיו בעבר, כי אם אלה יגידו שנתניהו צדק אז במשתמע, הרי שהם צדקו. הם ראו את האור לפני כולם. הם, לשיטתם, צדקו לאורך כל הדרך, גם בטבח הנורא בשבעה באוקטובר. ולכן, כל אחד ש"מתפכח", כל אחד שהיה נגד נתניהו ופתאום מדבר בזכותו, זוכה לכל כך הרבה תהודה אצלם. כי אם נתניהו טוב, אז הם טובים וחכמים. וייאמר מיד: היכולת של נתניהו לשכנע את הנשיא טראמפ לפתוח במלחמה נגד איראן היא, בשלב זה, הישגו הגדול. וזה לא עניין של מה בכך. טראמפ נבחר עם הבטחה גדולה לסגור מלחמות בעולם ולהביא שלום. הוא נאם על זה בלי סוף, התחייב ממש. הוא מתעב מלחמות, גם הבייס שלו מתעב. נראה להם הזוי ובזוי לצאת למלחמות ברחבי העולם, לגרום לנפילת חיילים אמריקאים, לבזבז עשרות מליארדים, הכל כדי ליישב סכסוכים ברחבי הגלובוס ולהיות סוג של שוטר עולמי. הם לא רוצים את זה ועשו הכל כדי למנוע זאת. לכן, כשהחלו רוחות המלחמה לנשב, הייתה התנגדות גדולה מאוד בארה"ב. ומי כמו טראמפ קשוב לדעת הקהל. גם כך מעמדו הציבורי די בשפל, כ-35 אחוזי תמיכה, וערב המלחמה לימדו הסקרים כי למעלה מ-70 אחוז מהציבור האמריקאי מתנגד נמרצות למלחמה. אגב, גם בקרב הבייס, המצביעים הרפובליקנים, היה רוב נגד המלחמה.