רק מי שהיה בלשכת נתניהו, בלשכות של שרים בכירים בכלל, מבין את זה. רק מי שהיה קרוב יודע שמה שהכי חשוב לנתניהו, ולמען ההגינות גם לשרים הבכירים, הם העניינים האישיים. אלה הנוגעים אליהם. חקירה משטרתית שחלילה נפתחת, תחקיר עיתונאי מביך ובעייתי עם בשר שעובדים עליו, או שאילתא עיתונאית מטרידה בעניין אישי, משפחתי. אלה הדברים שהכי מעסיקים, מטרידים את מנוחתם של קובעי המדיניות. אגב, כך גם בעיתות חרום, בתקופות משבר, כולל במלחמה. ניר חפץ, שהיה יועצם הקרוב של בנימין ושרה נתניהו, סיפר בעבר איך לשכת ראש הממשלה הושבתה מכל פעילות אחרת, כשהגיעה שאילתא שנגעה למשל לשרה ויאיר נתניהו. "הכל נדחק הצידה לטובת הטיפול באותה שאילתא עיתונאית. זה היה אטרף מוחלט. הלשכה עמדה על הרגליים. כל ענייני המדינה זזו הצידה לטובת הטיפול באותה פניה של העיתונאי, שעסקה בענייני שרה ויאיר. לפעמים זה נמשך כמה ימים". ויכול להיות שזה הכי אנושי, כי הרי אדם קרוב אצל עצמו, אבל ראוי שנבין זאת. אצל רובם המוחלט של הפוליטיקאים העניינים האישיים קודמים בהרבה לענייני המדינה, כולל האיומים הגדולים ביותר מאיראן, חמאס או חיזבאללה. כמובן שענייני המדינה מטרידים ומעסיקים, אבל הרבה פחות מהעניינים האישיים.