ולטר פולקום שר את "אוֶה מריה" של שוברט באבו־טור

"ולטר פולקום היה נמוך־קומה ורחב־גרם, שערות ראשו הזדקרו אל־על כזיפי מברשת, עיניו היו צרות ומצומצמות ורווח נפער בין שיניו הקדמיות העליונות. אבל מה שנהפך לסימן ההיכר המיוחד שלו היה כאמור החיוך שלא מש מפניו ביום ובלילה. שכניו במיטות הסמוכות בצריף הטירונים נשבעו שהוא מחייך גם בשנתו". ממואר

Go to News Site