הסיבוב השני של "השטן לובשת פראדה" מעורר הרהורים על ההבדל בין מנהלים שלא זוכרים איך קוראים לכם, אבל לפחות אוהבים מה שהם עושים, למגלומנים שלא רואים אנשים אלא "נכסים", ואוהבים רק כסף, כוח וכבוד